תורה יד - שלום
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]
([תהלים פא ד](/wiki/תהלים_פא_ד)): "תקעו בחדש שופר בכסא וכו'"
לגירסה מנוקדת ראה http://breslev.eip.co.il/?key=43
א: שלום
להמשיך שלום בעולם, צריך להעלות כבוד הקדוש ברוך הוא לשרשו, היינו ליראה, כמו שכתוב ([דברים כח](/wiki/דברים_כח)): "ליראה את השם הנכבד".
ב: כבוד ה'
ואי אפשר להעלות את הכבוד אלא על ידי תורת חסד; ([משלי לא כו](/wiki/משלי_לא_כו)): "ותורת חסד", אמרו חכמינו, זכרונם לברכה, ([סוכה מט:](/wiki/סוכה_מט_ב)): "זהו הלומד תורה על מנת ללמדה", כי זה עיקר כבודו, כמובא בזוהר ([זוהר יתרו סט א](/w/index.php?title=זוהר_יתרו_סט_א)): "בשעתא דשאר עכו"ם אתין ואודן לקדשא בריך הוא, כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא, כמו גבי יתרו' בשעתא דאמר יתרו: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים", כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא". נמצא, זהו כבודו, כשבני אדם שהם מחוץ לקדושה מקרבין את עצמן לפנים מהקדושה, הן גרים שמגירין, הן בעלי תשובה, שגם הם היו מבחוץ, וכשמקרבין ומכניסים אותם לפנים, זהו כבודו.
ועכשו הכבוד בגלות, כי עיקר הכבוד אצל העכו"ם, ואנחנו בני ישראל שפלים ונבזים. ולעתיד לבוא, שיתגלה כבודו מבין החשך, כמו שכתוב ([ישעיהו מ](/wiki/ישעיהו_מ)): "ונגלה כבוד ה' וכו'", כי אז יטו כלם ([צפניה ג](/wiki/צפניה_ג)): "לעבדו שכם אחד", אז יאמרו בגוים ([ישעיהו ב](/wiki/ישעיהו_ב)): "לכו ונלכה באור ה'". וכבוד נקרא אור, כמו שכתוב ([יחזקאל מג ב](/wiki/יחזקאל_מג_ב)): "והארץ האירה מכבודו".
ג: קירוב גרים ובעלי תשובה
ואי אפשר לקרב את הגרים עם בעלי התשובה, אלא על ידי תורה, כמו שכתוב ([משלי ה](/wiki/משלי_ה)): "יפוצו מעינותיך חוצה", שצריך להשקות אותם שהם מבחוץ, להודיע להם הדרך ילכו בה. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה ([אבות ו](/w/index.php?title=אבות_ו)): "אין כבוד אלא תורה". וזהו ([ירמיהו טו יט](/wiki/ירמיהו_טו_יט)): "אם תוציא יקר מזולל" , ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה ([בבא מציעא פה:](/wiki/בבא_מציעא_פה_ב)): "אלו שמקרבין בני אדם לעבודת השם יתברך"; כי זהו נקרא "מוציא יקר", היינו כבוד, "מזולל", מזילותא דגלותא. וזה ([תהלים קיג ד](/wiki/תהלים_קיג_ד)): "רם על כל גוים ה'", היינו, כשהעכו"ם מודין ומשבחין לה', אזי "על השמים כבודו", אזי נתעלה הכבוד מהחושך.
ואי אפשר לבוא להתעוררות התשובה - הן לרשעי ישראל, הן לגרים - אלא על ידי התורה שמאירין להם אל מקום שהם שם, כמו שכתוב: "יפוצו וכו' חוצה", 'חוצה' דיקא; כי התורה הם שישים רבוא אותיות, כנגד שישים רבוא נשמות, ויש לכל הנשמות שורש למעלה במחשבה דקדשא בריך הוא, כי ([בראשית רבה א](/wiki/בראשית_רבה_א)): "ישראל עלו במחשבה תחלה". ועל ידי זיווג הנשמות נבראים נשמות גרים ([זוהר שלח קסח א](/w/index.php?title=זוהר_שלח_קסח_א)), וכשנתעוררים הנשמות על ידי אותיות התורה שהוציא מפיו, ומתנוצצים זה לזה, זה בחינת זיווג, שזה מקבל הארה מזה; ועל ידי הזיווג של התנוצצות הנשמות שבמחשבה נבראים נשמות גרים. גם הפושעי ישראל, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו (כי נקרא 'פושעי ישראל', נמצא ששם ישראל נקרא על כל פנים עליו עדיין, מאחר שנקרא פושעי ישראל), ([סנהדרין מד.](/wiki/סנהדרין_מד_א)): "אף על פי שחטא, ישראל הוא", יש לו אחיזה ושרש במחשבה עליונה, ועל ידי ההתנוצצות התנוצץ גם שרש נשמתו בין שאר השרשים, ומגיע הארה לזה הפושעי ישראל משרש נשמתו, ועל ידי הארה הזאת חוזר בתשובה.
ד: ברכת התורה בשורש הנשמות
וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה ([נדרים פא.](/wiki/נדרים_פא_א)): "מפני מה תלמידי חכמים אין בניהם תלמידי חכמים? מפני שלא ברכו בתורה תחלה", שצריך כל אדם, ובפרט תלמיד חכם, לברך ולהאיר בלימוד תורתו בשורש הנשמות, היינו במחשבה תחלה, כי שם שרשנו. נמצא, כשמביא הארה וברכה לתוך תחלת המחשבה, ועל ידו מתנוצצין ומתברכין הנשמות, נמצא כשממשיך נשמה לבנו, בודאי הוא ממשיך נשמה בהירה וזכה, ועל ידי זה גם בנו יהיה תלמיד חכם; אבל כשאין מאיר ומברך את התחילה על ידי למודו, אז כשממשיך נשמה לבנו, הנשמה היא בבחינת ([שיר השירים ה](/wiki/שיר_השירים_ה)): "אני ישנה", ואינה מאירה, מפני זה לא יהיה בנו תלמיד חכם, וזה מפני שלא ברכו בתורה תחלה, הינו שרש הנשמות, בבחינת ישראל עלה במחשבה תחלה:
ואין אדם זוכה לתורה, אלא על ידי שפלות, כמו שאמרו חז"ל ([ערובין נד:](/wiki/ערובין_נד_ב)): "וממדבר מתנה", שישבר גאותו מארבע בחינות שפלות. כי צריך האדם להקטין את עצמו:
- לפני גדולים ממנו,
- ולפני בני אדם כערכו,
- ולפני קטנים ממנו,
- ולפעמים, שהוא בעצמו קטן שבקטנים וצריך להקטין את עצמו כנגד מדרגת עצמו, וידמה בעיניו שהוא למטה ממדרגתו, בבחינת ([שמות טז](/wiki/שמות_טז)): "שבו איש תחתיו".
וזהו: ([משלי טו לג](/wiki/משלי_טו_לג)): "ולפני כבוד ענוה", כי על ידי ענוה זוכין לכבוד, כמבאר לעיל, שעקר התעלות הכבוד הוא על ידי גרים ובעלי תשובה שעושין, וזה זוכין על ידי תורת חסד וכו'; ולתורה אי אפשר לזכות, כי אם על ידי ענוה וכו', כמבאר לעיל. נמצא שאי אפשר לזכות לכבוד דקדושה, כי אם על ידי ענוה, וזהו: "ולפני כבוד ענוה", כנ"ל.